אמיר נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

עם בעלי הדין הסליחה בגין האיחור במתן פסק הדין.

1.בפני תביעה לסכום של 4,000 ₪, אם כי במהלך הדיון התברר שבפועל התובע עותר רק לסכום של 973 ₪ בגין גביית יתר – כאשר כל יתר סכום העתירה נובע מעוגמת נפש.

התובע טוען שניתק את ההתקשרות עם הנתבעת כבר ב-2.4.12 ועל אף זאת הנתבעת המשיכה לחייבו בגין שירותים בחודשים אפריל ומאי. פעמיים חוייב בתשלום של 431 ₪ פעם בסכום של 67 ₪ ופעם בסכום של 44 ₪. החיובים היו בגין גלישות לאינטרנט.

לטענת התובע לא הצליח לגלוש דרך המספר של הנתבעת. לדבריו:

"הם לא ידעו אותי שאני גולש... אני קבלתי את החשבוניות רק אחרי החודש השני. הם היו צריכים ליידע אותי" (עמ' 1 שורות 17-19).

2.עמדת הנתבעת היא שלא היו חיובים לא תקינים – אלא התובע העביר את ה-SIM קארד למכשיר אחר שלא של הנתבעת ולא הבין את ההשלכות של מעשה זה. וזאת הסיבה לחיובים. התובע היה צריך לידע את הנתבעת על המעשה. "אם היה פונה אלינו היינו מתאימים לו חבילת גלישה" (דברי נציג הנתבעת עמ' 2 שורות 3, 4).

החיוב נובע מגלישה במשך חודש ומספר ימים. דובר בשימוש שיטתי ולכן חיוב לדמי שימוש.

3.בתגובה התובע הודה שאכן גלש והשתמש במכשיר באופן שיטתי – אלא לטענתו "לא רציתי לגלוש רציתי לבדוק האם יש לי אפשרות לגלוש" (עמ' 2 שורה 15).

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.לא הוכח כלל שהנתבעת קבלה כל סכום מהתובע מעבר לסכומים שאותם היה חייב לשלם.

ב.אין כל בסיס לטענת התובע שמגיע לו פיצוי עבור עוגמת נפש.

ג.התובע, מבלי לידע את הנתבעת, השתמש ב-SIM קארד של הנתבעת במכשיר שרכש במקום אחר וכנראה סבר שלא יחויבו. אין לו אלא להלין על עצמו.

אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: